אושר - למצוא משמעות בעבודה שאנחנו עושים

יש שאלה שאני שומעת לפעמים בגרסאות שונות מאנשי איכות ורגולציה שעובדים בתחום כבר שנים: "האם זה מה שרציתי לעשות"? לפעמים היא נאמרת בצחוק ולפעמים פחות.

אני מבינה את השאלה. התחום שלנו הוא לא זה שאנשים מדמיינים כשהם חושבים על עבודה "מרגשת". אין בו "גלאמור". אין בו הרבה סיפורי הצלחה שאפשר לספר בקלות לאנשים בערב שישי. "מה את עושה"? "אני מנהלת איכות בתחום המכשור הרפואי". "אה... נחמד, נשמע מסובך".

אבל אני חושבת שאנחנו מסתכלים על זה לא נכון.

אושר זה לא ריגוש מתמיד

אחת ההגדרות השגויות ביותר של אושר, בחיים ובעבודה, היא שהוא צריך להיות מלא אדרנלין ועוצמה בכל רגע. שאם לא מתעוררים כל בוקר עם בהילות להגיע לעבודה, משהו לא בסדר.

המציאות היא שרוב העבודות המשמעותיות ביותר בעולם הן לא דרמטיות. הן עקביות, מדויקות ושקטות.

רופא שעושה ניתוח שגרתי לחלוטין, שכבר עשה אותו מאות פעמים, עדיין שומר על חיים. מורה שמסביר שוב ושוב את אותו חומר, עד שנדלקת הנורה אצל תלמיד אחד - עדיין יוצר השפעה. ואנחנו, שמוודאים שמוצר רפואי בטוח לפני שהוא מגיע למטופל, גם כן.

האושר בעבודה שלנו לא מגיע מהדרמה. הוא מגיע מהמשמעות.

מה זה אומר לממש את מי שאתה בעבודת איכות?

האמירה על הקופסה אומרת: "פנו מקום לממש את מי שאתם, כמו שאתם". זה משפט עמוק יותר ממה שנראה במבט ראשון.

בעולם האיכות והרגולציה, ממש כמו בכל תחום אחר, יש דרכים שונות להיות טוב בעבודה. יש אנשי איכות שהכוח שלהם הוא בתיעוד. הם מדויקים, שיטתיים, שמים לב לפרטים שאחרים מפספסים. יש כאלה שהכוח שלהם הוא בתקשורת. הם יכולים להסביר דרישה רגולטורית מורכבת לצוות הנדסה בצורה שיגרום לאנשים להבין ולא לגלגל עיניים. יש כאלה שהכוח שלהם הוא בחשיבה מערכתית, שרואים חיבורים בין תהליכים שאחרים לא רואים.

כשאדם עובד מתוך החוזקות שלו, לא רק מתוך רשימת הדרישות לתפקיד, זה מרגיש אחרת. זה מרגיש כמו משהו מובן.

כשאני שואלת את עצמי מה גורם לי אושר בעבודה

אחרי שנים רבות בתחום, אני יודעת לזהות את הרגעים שהם הכי טובים לי.

הם לא בהכרח הרגעים הכי "מרשימים". לא בהכרח מבדק מוצלח שעברנו, או הרגע שהתקבל האישור הרגולטורי.

הם הרגעים שבהם ראיתי אור אצל מישהו. כשמנהל ייצור שהתנגד לשינוי תהליך לאורך חודשים הבין לבסוף את ההגיון מאחוריו. כשצוות של סטארטאפ שחשב שמערכת האיכות זה בירוקרטיה מיותרת התחיל לראות אותה כמשהו שמגן עליו. כשיועצת צעירה שהתלבטה אם היא מתאימה לתחום מצאה את הביטחון שהיא בהחלט מתאימה.

אלה הרגעים שמזכירים לי למה אני עושה את מה שאני עושה.

האושר של "לדעת שעשית את זה נכון"

יש סוג מיוחד של סיפוק שאנשי איכות ורגולציה מכירים. הוא לא תמיד מלווה בתשבוחות מבחוץ. לפעמים אתה היחיד שיודע שמנעת משהו.

הדרישה שהוספת לתכנון שמנעה בעיה בשלב מאוחר יותר. השאלה שהעזת לשאול בדיזיין ריוויו שגרמה לחשיבה מחדש. הממצא שפתחת במבדק הפנימי שאף אחד לא רצה לפתוח, ולאחר מכן התגלה כחשוב.

אף אחד לא יעשה על זה סרט. אבל את יודעת. וזה מספיק.

זה סוג האושר שאנשי מקצוע בוגרים מכירים. לא האושר של ה"במה". האושר של הידיעה הפנימית שעשית את עבודתך נכון.

כשהעבודה לא גורמת לי אושר, מה בודקים?

לפני שמגיעים למסקנה שהתחום לא מתאים, כדאי לבדוק כמה דברים יותר ספציפיים.

האם הבעיה היא התחום, או הארגון? לפעמים אנשים עוזבים תחום שהם אוהבים כי ארגון ספציפי עשה להם את זה מר. זה הבדל גדול.

האם הבעיה היא סוג העבודה, או השלב בקריירה? אדם שעשה תיעוד של מערכת האיכות עשר שנים ומרגיש תקוע אולי צריך לעבור לייעוץ, להוראה, לניהול, לא לעזוב את התחום.

האם הבעיה היא חוסר אוטונומיה? הרבה אנשי איכות מוכשרים שחשים תסכול עוברים לעצמאות ומגלים שהם מאושרים הרבה יותר. לא כי התחום השתנה, כי האופן שבו הם עובדים השתנה.

"כמו שאתם" זה המפתח

החלק שהכי מדבר אלי באמירה הזו הוא "כמו שאתם". לא כמו שמצפים מכם. לא כמו שהתפקיד מוגדר. כמו שאתם.

בתחום שלנו יש לפעמים לחץ לא מוצהר להיות מסוג מסוים. שיטתי, פורמלי, זהיר. ואלה תכונות טובות. אבל הם לא ההגדרה הבלעדית של איש איכות טוב.

ראיתי אנשי איכות מצוינים שהם גם יצירתיים, שמביאים פתרונות שאף אחד לא חשב עליהם. ראיתי כאלה שהם עדינים ומקשיבים, שיודעים לגרום לצוות לרצות לעמוד בדרישות ולא רק לציית. ראיתי כאלה שהם מצחיקים, שמצליחים להקל על המתח של מבדק קשה עם משפט אחד בזמן הנכון.

כל אלה הם אנשי איכות. בצורה שלהם.

אושר בעבודה הוא לא מותרות

אני רוצה לסיים בנקודה שחשובה לי. לפעמים השיח על אושר בעבודה נתפס כמשהו ששייך לדור הצעיר, או לאנשים שיכולים להרשות לעצמם לבחור. "בשבילנו עבודה זו עבודה".

אני חולקת על זה לחלוטין.

אנשים שמרגישים שהם משמעותיים בעבודתם עושים אותה טוב יותר. זה לא ניחוש, זה נתון. הם נוכחים יותר. שמים לב לפרטים יותר. לוקחים אחריות יותר. ונשארים בתחום יותר זמן.

בתחום שבו הניסיון הוא ערך עצום, בתחום שבו טעויות עלולות לפגוע במטופלים, שמירה על אנשים מוכשרים ומחוברים לעבודתם היא לא עניין אישי. היא עניין של בטיחות.

אז כן. האושר בעבודה הוא לא מותרות. הוא חלק ממערכת האיכות.

המאמר האחרון בסדרה יעסוק בהצלחה, ובהגדרה מחדש של מה זה בעצם אומר להצליח בעולם האיכות והרגולציה.